מהי הזהות שלי? - דיון.

היי פורום אמונה והשקפה! אני רואה שאין בך בכלל פעילות, אבל מזל שיש את פיטר שבא להציל אותך ושדרך אגב - נורא אוהב את הנושא שבו אתה מתעסק. שלום לכם, צופי האשכול, ואני מקווה שבקרוב פעילי הפורום המקסים הזה!
בשנה האחרונה, למדתי את המקצוע מחשבת ישראל. המקצוע הזה הוא מקצוע בדרך כלל שבא ממקורות דתיים דווקא - אבל אני, למדתי את המקצוע בפאן החילוני שלו לחלוטין.

אז מבלי יותר מידי ברבורים, החלטתי להעלות לדיון שאלה נורא חשובה, שאלה שחשוב כל כך לדבר עליה, שאלה שפעמים רבות אין לנו תשובה מוגדרת עליה.
והשאלה היא: מהי הזהות שלי?

הזהות שלנו. בואו נלך ונחפש את ראשית המילה. מהי זהות בכלל? הלכתי ולקחתי הגדרה מהמילון האינטרנטי החופשי מילוג ומצאתי שזהות היא תפיסת האדם את עצמו ואת הסובבים אותו.
ובכן, הזהות שלנו למעשה היא לאו דווקא הזהות שלנו מה זאת אומרת? הרי ההגדרה המילונית לזהות היא התפיסה של האדם של עצמו ושל הסובבים אותו - למעשה, הרבה פעמים הזהות היא לא דבר שנבנה באופן אישי, אלא באופן קבוצתי, באופן אוניברסלי.
נצא ונחקור האם באמת יש כמה סוגי זהויות.

לפי דפוסי התנהגות של בני אדם מצאו שיש שני סוגי זהות. זהות פרטיקולרית: זהות שתופסת כי כל בן אדם הוא ייחודי, והזהות שצבר לעצמו היא זהות ייחודית, זהות שלו.
והזהות האוניברסלית: זהות שתופסת שהאדם הוא חלק מהחברה. הוא לא ייחודי כלל, החברה היא במרכז.

רגע, רגע, רגע. לא הבנתם, וזה בסדר. בואו ניקח את שני הגישות האלה ונתאים אותם לשני טקסטים שונים שיעזרו לנו להבין את הנאמר. זהות אוניברסלית, זהות פרטיקולרית - מה באמת ההבדל בניהם? נגלה אחרי שנקרא את שני הטקסטים.

טקסט א': דמיין, ג'ון לנון.

דמיין שאין גן עדן, וגם לא גיהנום
שרק שמיים תכלת, פרושים שם במרום
דמיין עולם של שקט ,אין זה כבר חלום

דמיין אדם בלי פחד, חופשי מדאגות
ואנשים ביחד, זורמים ללא גבולות
פשוט חיים בנחת , עם אותן המשאלות.

אולי תגיד שרק חלמתי, אך זה כוחו של החלום
אם נדמיין אותו ביחד, נגשים אותו עכשיו היום.

דמיין עכשיו את שנינו, באהבה טובה
האופק לפנינו, מקרין חום ושלווה
תנשום את מה שבינינו, נכון שיש תקווה

ג'ון לנון כותב שיר על דמיון. דמיון שבו העולם הוא עולם של שקט, שבו יש תקווה,
שבו חיים בני אדם ללא פחד, חופשים מדאגות, ללא דתות, ללא גן עדן וגיהנום,
חיים בני אדם עם אותן המשאלות.
בשיר הזה אנחנו לחלוטין מוצאים את הגישה של הזהות האוניברסלית. הזהות האוניברסלית בוערת כאן. ג'נון לא מאמין בעולם עם דתות - והרי דתות זה חלק בלתי נפרד מהזהות הפרטיקולרית - הזהות האישית. למשל, אני יהודי. אני חלק מהדת היהודית, והרי, לא כל החברה היא יהודית!
לנון רוצה חברה עם אותן המשאלות! חברה שכוללת חברת מופת בעלת אותן משאלות אוטופיות.

מנגד, ניקח טקסט שממחיש לנו לחלוטין את הזהות הפרטיקולרית.
טקסט ב': שירת העשבים, נעמי שמר.

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה

נעמי שמר פותחת את השיר בציווי. עלינו לדעת, שלכל רועה, יש לו ניגון משלו, ושאף לא רק לרועה! אף לעשב יש לו שירה,
ומשירתם של העשבים - נעשה ניגון של רועים.
בואו נכנס אל תוך הדברים פנימה, ונתפלסף מעט. (בכל זאת, זה המקום) בואו נבצע השוואה: הרועה - זה אדם אחד, והעשב - זה אדם שני. אנחנו שמים לב שלכל אדם יש שיר שונה, נכון? לכל אדם יש דברים שונים בם הוא מאפיין. גם האדם השני בדיוק כמו האדם הראשון, שונה ממנו! שהרי אדם אחד לא דומה כלל לאדם השני - ובכל זאת, האדם הראשון סופח דברים כל הזמן מאדם ב'.
מכאן אנחנו מוצאים את הזהות הפרטיקולרית: כל אדם הוא ייחודי והחברה שממנה באה מייחדת אותו.

אם לא הבנו, בואו נכנס אל סיכום נחמד:
כמו שהאדם קרוע בין זיקתו לעצמו לבין זיקתו לחברה, כך גם בחברה עצמה מתקיימים מאבקים בין הדגשת זהות ייחודית של קבוצה לאומית דתית, או תרבותית, לבין הדגשת המשותף לכלל בני האדם, לאנושות כחברה אחת גדולה.
א. הכיוון המדגיש את הזהות המתבססת על ייחוד החברה, נקרא הגישה הפרטיקולרית (מהמילה part - חלק). תפיסה זו רואה בגורם המייחד את הקבוצה המצומצמת (הלאום, המוצא האתני, האמונה) ערך חשוב ביותר.
ב. הכיוון המדגיש את הזהות המבוססת על תפיסת המין האנושי כחברה אחת גדולה, היא הגישה האוניברסאלית (מהמילה - universe - עולם), לפיה לגורם המאחד בין בני האדם ערך חשוב יותר.
בדורות האחרונים, ניכרת התגבשותן של גישות המשלבות בין שתי התפיסות, כמו הגישה הרב- תרבותית, השואפת לקהילה אנושית רחבה במורכבת מקהילות קטנות בעלות זהות ייחודית.

הגענו לחלק הכי חשוב של הדיון:
מה הכי חשוב לנו? איזו זהות אנחנו מגבשים לעצמנו? עלינו לחתור אל הגישה הרב - תרבותית? או שמא לעמוד על גישה אחת,
ולהאמין בה עד הסוף?

דיון פורה פורום אהוב ומקסים! ♥