Believe

היי Alois, סליחה שאני לא משתמש בשם הפרטי שלך, פשוט אני באמת לא יודע איך קוראים לך, אז באמת מבקש על זה סליחה מראש. :) אני פיטר, נער בן 17 ושלושה חודשים, ואני הומוסקסואל גאה, מלבד למקום אחד: הבית שלי. זה ממש מצחיק נכון? אני הומוסקסואל גאה בבית הספר שלי, בתנועת הנוער שלי, בחיים החברתיים שלי. אני הומוסקסואל גאה מול החברים שלי, מול המורים שלי, מול המדריכים שלי, מול ראש המועצה שלי. אני הומוסקסואל גאה מול מי שאני בוחר להיות. ואתה יודע למה? כי החברה שבה אני חי נתנה לי את הלגיטימציה להיות מי שאני, מבלי שארגיש בושה או מבוכה. לא בחרתי להיות הומוסקסואל, כמו שרבים מטומטמים חושבים, אלא נולדתי ככה. במה אני כן בחרתי? בלקבל את עצמי, כשעוד הייתי בן 13, והחלטתי לצאת מהארון מול כל החברות שלי, ומשם הדרך ליציאה מהארון בפני רבים הייתה מהירה. אתה שואל את עצמך בטח למה אני לא יוצא מהארון מול ההורים שלי, השאלה הכי מהממת ולגיטימית שיש, ואתה תקבל אותה. ההורים שלי, הם הורים שחיו במקומות כפריים ופרימיטיביים למדי, אבא שלי - מכפר רומני שכוח אל, ואמא שלי - מעיר במדינת טורקמניסטן, שהייתה חלק מברית המועצות דאז, מדינה שבה האסלאם הקיצוני שולט היום. דיברתי איתם הרבה על הומוסקסואליות, ובכלל על הקהילה הלהט"בית, ושום דבר לא סייע. הם עדיין בגישה שלילית כלפי כל הנושא, ולצאת מהארון מולם באופן מוחלט עלול להזיק לי. ובכנות? לחיות עם זהות בדויה בבית? זה אחד הדברים הקשים ביותר שיכולים לבוא על המתבגר.ת. ואז משום מקום בא המושג מצעד הגאווה. תדמיין לך אותי, נער שכבר בטוח, במיניות שלו בכיתה ח' שומע על מצעד הגאווה בתל אביב. התלהבתי, והגעתי לשם. ואתה יודע מה? ראיתי מראות מזעזעים, בכנות, אבל מה שהעצים אותי וגרם לי רגע להניח את המראות המזעזעים האלה? זו העובדה שכולם היו סביבי, ושמחו שמחה חגיגית, והעצימו את הגאווה שלי, ואת הזכות שלי להיות מי שאני, וזה שאני הומו זה בסדר גמור, לא כמו שההורים שלי אומרים, או לא כמו שהשכנה ממול חושבת. ואתה יודע מה? אתה מאד טועה כשאתה אומר כשהחינוך לא עוזר. כי החינוך במאה אחוזים עוזר. כי לא סתם באים המונים שהם הטרוסקסואלים וסיסג'נדרים למצעד, ולא סתם משנה לשנה עוד מדינה מתירה נישואים חד מיניים, ולא סתם נוצרים שינויים. כשבני אנוש מתאגדים - הם בדר"כ מצליחים לשנות. וזו המהות האמיתית של המצעדים, בכל רחבי הארץ ובעולם. לצעוד למען השינוי, למען הזכויות שלנו, למען היותנו אנו. אוהב אותך המון אף על פי שאני לא מכיר אותך, פיטר. 3>

פיטר אנדרסון\מעוף מתוק אני רוצה לעוף רחוק להתבודד מהעולם חולם על חלום מתוק כיצד אני שונה מכולם ילדות יפה בלי פחדים סיפור קלאסי – לא שוכחים אמת טהורה וזכה כשעוד השמש אהבה את הלבנה מי זה ידע על החיים מי שמר הסוד, מי היטיב עמו אלוהים? יבשר הלוואי בחוצות העיר כדי שאעוף דווקא ביום בהיר מצטרפים אלי בזמן האחרון גדודים של אנשים, המון פתאום כבר לא לבד אבל עדיין מיוחד כבר לא עוד ילדות יפה והסיפור הקלאסי קצת קשה לא נותרה אמת טהורה וזכה ואף לא משהו דומה. מי זה ידע על החיים מי שמר הסוד, מי היטיב עמו אלוהים? יבשר הלוואי בחוצות העיר כדי שאעוף דווקא ביום בהיר.

שיר מדהים. ממש, גרם לי לחייך ולהיות מאושר מאין תמיד.

[video=youtube;72UO0v5ESUo] פשוט מכור לשיר הזה אלוהים :love:

[video=youtube;RzbwF-H34Rk] אני פשוט מרגיש חובה לציין שההשראה שלי היא ממנה, מהאישה העוצמתית הזו. אוהב אותה המון, ובטח שאתכם.ן 3> מבלי שאוכל להמלט\פיטר אנדרסון גÌÇע בÌÄי כÌÀפÄי שÑÆנÌÈגÇעÀתÌÈ בÌÀעÈבÈר אÁהÉב אוÉתÄי בÌÀלÄי דÌÇי דÌÀרÄישÑוÉת קÇלÌוÉת שÑוÉאÅל רÇק מÈתÇי. אÆרוÉטÄיקÈה אÂסוÌרÈה אÄי אÆפÀשÑÈר לÄבÀרÉחÇ חוÉנÆקÆת אוÉתÄי לוÉחÆצÆת בÌÇכÌÉחÇ סוÉד אÁוÄילÄי שÑÈמוÌר אÆצÀלÅנוÌ וÀרÇק אÇתÌÈה יוÉדÅעÇ כÌÅיצÇד לÀפÈתוÌחÇ אÆת הÇתÌÅבÈה בÌÄכÀדÄי שÑÆאÆהÀיÆה לÇבÌÇד אÈחוÉרÈה וÌקÀדÄימÈה וÌלÀכÈל הÇצÌÀדÈדÄים מÄסÀתÌÇכÌÅל לÀכÄוÌוÌנÀךÈ פÌוÉגÀעÄים הÇחÄצÌÄים.

אני נדהם מהכשרונות הנהדרים שיש בפורום. נפלא.

הוא ממש שיקי, ולדעתי זה נפלא שמביאים טרנד חדש לקיץ הזה! המשקפיים עצמן מאוד יפות, מעבר לעיצוב שלהן הן גם מאוד יכולות להתאים לבגדי ים צהובים\כתומים, בעיני זה ממש שיקי!

היי :) קוראים לי פיטר, נער בן 17 מהמרכז, שהיה חי את טיפו בכל נימיו\ורידיו\עורקיו. באמת, ואני לא מגזים הייתי פעיל בטיפו בעיקר בעיר שלנו ובפורומים יצירה וספרות ומשחקי תפקידים.

שלי :angel:

בוקר טוב :) מישהו.י חוץ מהראל ומרן זוכר.ת אותי?

היי גולשי וגולשות פורום ספרים וסיפורים! אני רציתי לגוון פה את כמות האינפורמציה שאפשר לקבל - ולדבר טיפה על אמצעים ספרותיים מסוימים שאני נוהג להשתמש בהם בכתיבה שלי. מה הם בכלל אמצעים ספרותיים? שאלה יפה. בואו ונתחיל בזה שאספר לכם כי אמצעים ספרותיים באים להדגיש רעיון או מטרה ביצירה ספרותית. יצירה ללא אמצעים אלו היא יצירה דלה, יצירה שאין בה עניין או משהו מעבר לחיבור מילים. כסופר וכמשורר, אני בחרתי לספר לכם.ן היום על 2 אמצעים ספרותיים שאני משתמש בהם באמת בלי סוף, שנתחיל? יאללה! מיטונימיה: המיטונימיה היא בעצם החלפה של מושג אחר במושג שונה, אשר דומה לו בשם, בהתנהגות או בזמן! מה זאת אומרת? אני עומד לתת לכם.ן תמונה ולתאר אותה. אחרי התיאור, נבין לעומק מה הוא התפקיד של המיטונימיה. http://m5.paperblog.com/i/26/268456/book-review-sweeney-todd-the-demon-barber-of--L-EXMZ3S.jpeg תיאור התמונה: לונדון. התמונה מתוארת לנו באפלוליות, כמובן שלילי, ויש ירח מלא. יש אור מעומעם מעששיות שפוקדות כל בית, אדם מוזר שמתהלך עם מקל לאורך הרחוב השקט, פניו לא ברורות לנו ועל כן הוא עלול להיווצר כמפחיד. איך המיטונימיה באה לידי ביטוי בתמונה? נכון שאמרנו, שהמיטונימיה באה להחליף משהו אחר? מושג אחד במושג אחר? אז בעצם, מה שעשיתי, זה שיצרתי אצלכם.ן, קוראי הטקסט, סוג של דימיון מסוים, שעלול ליצור את רמת המתח הזו. במקום לתאר בפשטות, בחרתי לתאר את הרחוב במיסתוריות, ועל כן - גם אתם תרגישו מסוקרנים.זהו בעצם תפקיד המיטונימיה, לתאר תחושה\רגש\מכאוב מסוימים על ידי תיאור סביבה\זמן\שם\התנהגות. אם בכל זאת לא הבנתם.ן ויש לכם.ן שאלות, אתם.ן מוזמנים.ות לפנות אלי בפרטי. אנאפורה: אנאפורה היא בעצם שימוש באותה מילה פעמיים או יותר, בתחילת השיר\הסיפור. כמובן שגם כאן אביא דוגמה. "עצב, קשה הוא העצב רגש כה משונה, העצב הזה. למה, מדוע וכמה? שאלה ששאלתי אותו." (פיטר אנדרסון, שם העט שלי) איך האנאפורה באה לידי ביטוי בטקסט? בטקסט הזה, המילה עצב חוזרת על עצמה שלוש פעמים. דבר שמבטא באופן בוהק שהרגש שילווה את השיר לאורכו הוא העצב, אנו מבינים, שדובר השיר מנסה להתמודד מול הרגש הזה - דבר שגורם לנו להבין, שגם לדובר יש ערך לרגש. השימוש במילה עצב בתחילת השיר תשאיר סימנים כהים וברורים לאורך שאר השיר, פשוט כי זהו תפקידה של האנאפורה. אם גם פה לא הבנתם.ן משהו, הכל בסדר, אני בפרטי. דיון: האם לדעתכם.ן חשוב להשתמש באמצעים ספרותיים? האם ישנם אמצעים ספרותיים חשובים יותר מאחרים? מטלה ספרותית: בכל אשכול שלי, אפרסם מטלה ספרותית בהתאם לתוכן שלו. והמטלה להפעם: אנא כתבו קטע בן 5 שורות, בו תשתמשו או במיטונימיה או באנאפורה. (אנאפורה בדרך כלל מקובלת יותר בשירה, לפרוטוקול) בהצלחה, מקווה שאהבתם.ן! 3>

עברית, אנגלית ורוסית וממש קצת ספרדית :)

היי פורום אמונה והשקפה! אני רואה שאין בך בכלל פעילות, אבל מזל שיש את פיטר שבא להציל אותך ושדרך אגב - נורא אוהב את הנושא שבו אתה מתעסק. שלום לכם, צופי האשכול, ואני מקווה שבקרוב פעילי הפורום המקסים הזה! בשנה האחרונה, למדתי את המקצוע מחשבת ישראל. המקצוע הזה הוא מקצוע בדרך כלל שבא ממקורות דתיים דווקא - אבל אני, למדתי את המקצוע בפאן החילוני שלו לחלוטין. אז מבלי יותר מידי ברבורים, החלטתי להעלות לדיון שאלה נורא חשובה, שאלה שחשוב כל כך לדבר עליה, שאלה שפעמים רבות אין לנו תשובה מוגדרת עליה. והשאלה היא: מהי הזהות שלי? הזהות שלנו. בואו נלך ונחפש את ראשית המילה. מהי זהות בכלל? הלכתי ולקחתי הגדרה מהמילון האינטרנטי החופשי מילוג ומצאתי שזהות היא תפיסת האדם את עצמו ואת הסובבים אותו. ובכן, הזהות שלנו למעשה היא לאו דווקא הזהות שלנו מה זאת אומרת? הרי ההגדרה המילונית לזהות היא התפיסה של האדם של עצמו ושל הסובבים אותו - למעשה, הרבה פעמים הזהות היא לא דבר שנבנה באופן אישי, אלא באופן קבוצתי, באופן אוניברסלי. נצא ונחקור האם באמת יש כמה סוגי זהויות. לפי דפוסי התנהגות של בני אדם מצאו שיש שני סוגי זהות. זהות פרטיקולרית: זהות שתופסת כי כל בן אדם הוא ייחודי, והזהות שצבר לעצמו היא זהות ייחודית, זהות שלו. והזהות האוניברסלית: זהות שתופסת שהאדם הוא חלק מהחברה. הוא לא ייחודי כלל, החברה היא במרכז. רגע, רגע, רגע. לא הבנתם, וזה בסדר. בואו ניקח את שני הגישות האלה ונתאים אותם לשני טקסטים שונים שיעזרו לנו להבין את הנאמר. זהות אוניברסלית, זהות פרטיקולרית - מה באמת ההבדל בניהם? נגלה אחרי שנקרא את שני הטקסטים. טקסט א': דמיין, ג'ון לנון. דמיין שאין גן עדן, וגם לא גיהנום שרק שמיים תכלת, פרושים שם במרום דמיין עולם של שקט ,אין זה כבר חלום דמיין אדם בלי פחד, חופשי מדאגות ואנשים ביחד, זורמים ללא גבולות פשוט חיים בנחת , עם אותן המשאלות. אולי תגיד שרק חלמתי, אך זה כוחו של החלום אם נדמיין אותו ביחד, נגשים אותו עכשיו היום. דמיין עכשיו את שנינו, באהבה טובה האופק לפנינו, מקרין חום ושלווה תנשום את מה שבינינו, נכון שיש תקווה ג'ון לנון כותב שיר על דמיון. דמיון שבו העולם הוא עולם של שקט, שבו יש תקווה, שבו חיים בני אדם ללא פחד, חופשים מדאגות, ללא דתות, ללא גן עדן וגיהנום, חיים בני אדם עם אותן המשאלות. בשיר הזה אנחנו לחלוטין מוצאים את הגישה של הזהות האוניברסלית. הזהות האוניברסלית בוערת כאן. ג'נון לא מאמין בעולם עם דתות - והרי דתות זה חלק בלתי נפרד מהזהות הפרטיקולרית - הזהות האישית. למשל, אני יהודי. אני חלק מהדת היהודית, והרי, לא כל החברה היא יהודית! לנון רוצה חברה עם אותן המשאלות! חברה שכוללת חברת מופת בעלת אותן משאלות אוטופיות. מנגד, ניקח טקסט שממחיש לנו לחלוטין את הזהות הפרטיקולרית. טקסט ב': שירת העשבים, נעמי שמר. דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה נעמי שמר פותחת את השיר בציווי. עלינו לדעת, שלכל רועה, יש לו ניגון משלו, ושאף לא רק לרועה! אף לעשב יש לו שירה, ומשירתם של העשבים - נעשה ניגון של רועים. בואו נכנס אל תוך הדברים פנימה, ונתפלסף מעט. (בכל זאת, זה המקום) בואו נבצע השוואה: הרועה - זה אדם אחד, והעשב - זה אדם שני. אנחנו שמים לב שלכל אדם יש שיר שונה, נכון? לכל אדם יש דברים שונים בם הוא מאפיין. גם האדם השני בדיוק כמו האדם הראשון, שונה ממנו! שהרי אדם אחד לא דומה כלל לאדם השני - ובכל זאת, האדם הראשון סופח דברים כל הזמן מאדם ב'. מכאן אנחנו מוצאים את הזהות הפרטיקולרית: כל אדם הוא ייחודי והחברה שממנה באה מייחדת אותו. אם לא הבנו, בואו נכנס אל סיכום נחמד: כמו שהאדם קרוע בין זיקתו לעצמו לבין זיקתו לחברה, כך גם בחברה עצמה מתקיימים מאבקים בין הדגשת זהות ייחודית של קבוצה לאומית דתית, או תרבותית, לבין הדגשת המשותף לכלל בני האדם, לאנושות כחברה אחת גדולה. א. הכיוון המדגיש את הזהות המתבססת על ייחוד החברה, נקרא הגישה הפרטיקולרית (מהמילה part - חלק). תפיסה זו רואה בגורם המייחד את הקבוצה המצומצמת (הלאום, המוצא האתני, האמונה) ערך חשוב ביותר. ב. הכיוון המדגיש את הזהות המבוססת על תפיסת המין האנושי כחברה אחת גדולה, היא הגישה האוניברסאלית (מהמילה - universe - עולם), לפיה לגורם המאחד בין בני האדם ערך חשוב יותר. בדורות האחרונים, ניכרת התגבשותן של גישות המשלבות בין שתי התפיסות, כמו הגישה הרב- תרבותית, השואפת לקהילה אנושית רחבה במורכבת מקהילות קטנות בעלות זהות ייחודית. הגענו לחלק הכי חשוב של הדיון: מה הכי חשוב לנו? איזו זהות אנחנו מגבשים לעצמנו? עלינו לחתור אל הגישה הרב - תרבותית? או שמא לעמוד על גישה אחת, ולהאמין בה עד הסוף? דיון פורה פורום אהוב ומקסים! ♥

למה? דווקא הפסקול הוא הכי טוב מכל הסרט xd

מישהו מחובר? *אני ממש משועמם ומרוב שעמום התחלתי להקשיב לפסקול של הסרט 50 גוונים של אפור