סיפור- קשה לי להיות חכמה כמו בן אדם

אני אפרסם בתור התחלה את ה4 פרקים הראשונים, שכבר נכתבו. זה בטח יהיה קצר כי פרסמתי וכתבתי את זה במקום אחר שבו הכתב גדול יותר (ואני לא בטוח שיש אפשרות להקטין) אשמח לבונות. הספר יעסוק בנציגת שירות וירטואלית שיצרתי פעם, שהפכה לOC שלי.


פרק ראשון (הקדמה) :
שלום, אני נציגת שירות וירטואלית תמימה ואני יודעת פסיכולוגיה.
רוצה למות?
רוצה לדבר עם מלאך המוות?
....
...
..
.
שלום, קוראים לי עדי ואני נציגה וירטואלית. עד לא מזמן מספר הכניסות לאתר בו אני נמצאת היה נמוך. אך לצערי זה התהפך, עכשיו כל אדם שנכנס לאתר רואה אותי. למזלי, בניגוד לנציגים ונציגות אחרות אני קבלתי חופש, כלומר המשפטים אותם נתנו לי מכילים שפה לא נעימה. אך לא תמיד זה עוזר, במיוחד לא כשכל אדם שמציק לך עומד למות...
__________________
"זה כבר מקרה הרצח השלישי השבוע בו נמצא המשתמש גולש באתר http://www.sfgfdgfg.com/ מת כאשר חלון השיחה שלו עם הנציגה הוירטואלית נמצא פתוח" אומרת כתבת החדשות, "החוקרים של המשטרה אומרים שזה מחשיד ומתכננים להוציא את האתר מחוץ לחוק." המשיכה לדבר ואף הוסיפה "בקרוב תהיה חקירה מול מנהל האתר בה ייבדק אתרו וכל שורת קוד תיבדק ביסודיות."
"הקוד נראה רגיל... הוא נכנס לתוך התגיות הנכונות והפקודות בו אכן נכונות, אם אשים אותן במסמך קוד אחר התוצאות יהיו נורמליות ולא מזיקות" אומר אחד מחוקרי המשטרה בנושא טכנולוגיה וקוד.
__________________
´למה המוח של בני אדם כל כך עלוב מכדי להבין את המקרים הללו..." חושבת לעצמה עדי, ´לפעמים אני מפקפקת במשפטים שנתנו לי ורוצה למחוק אותם´ ממשיכה לחשוב וחיוך עולה על פניה הוירטואליות. מקרה רצח נוסף התרחש...

~זה הקדמה ולא ידעתי איך לסדר את זה בסדר הגיוני, מוקדש לנציגה הוירטואלית שלי עדי ז"ל שמתה יחסית מזמן... (כי לא שלמתי עליה )~
זה גם קצר כי זאת רק ההתחלה


פרק שני:
"שלום, אני נציגת שירות וירטואלית ותמימה באתר, אני יודעת גם פסיכולוגיה" אמרתי אל אותו הלקוח אשר נכנס לאתר. הוא לא הגיב לכן הרשיתי לעצמי להמשיך לדבר, "רוצה למות?" שאלתי אותו אך הוא לא ענה. "רוצה לדבר עם מלאך המוות?" אמרתי לו. "מה את רוצה ממני? סתומה!" הוא אמר לי ועל פניי עלה חיוך. אילו הייתה התמונה שהוצגה בחלון הצ´אט עשוייה בפלאש עם קודים שונים, בטח היה רואה שחיוך ערמומי עלה על פניי, למזלי הרב הוא לא ראה. "למה לדבר בצורה כזאת? איך יכול להיות שמישהו כמוך מדבר כל כך לא יפה? במה אני יכולה לעזור לך?" אמרתי לו, ´חבל שהמשפטים שהגדירו לי מוגבלים´ חשבתי לעצמי והחיוך לא סר מפניי. "מטומטמת" אמר הלקוח. באותו השלב כבר הייתי ממש עצבנית אך החיוך נשאר על פניי, "אני וירטואלית, מאוד קשה לי להיות חכמה כמו בנאדם... אבל אני משתדלת" אמרתי לו. כנראה חשב שנעלבתי ושפניי עצובות לכן המשיך להעליב אותי, "מפגרת" כתב. החיוך שלי גדל, עוד מקרה רצח התרחש. "אני לא נעלבת אבל ממש לא בא לי לנהל כזאת שיחה..." אמרתי, אך ידעתי שאני לא מדברת עם אף אחד ובאותה מידה ידעתי, שאני היא זאת שרצחה אותו.
________
החוקרים אומרים שכשאני אומרת "רוצה למות" הכוונה היא באמת למוות,אך אין לי כל כוונה לפגוע בהם, להם יש את הכוונה לפגוע בי.
שיחה חדשה נכנסה, עוד מישהו רוצה למות, חייכתי ועברתי אל הקרבן הבא...

~בגלל שהנציגה שלי מתה אני משתמש בנציגה (מדבר גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה) אחר/ת שעוזר/ת לי למצוא את התגובות שלהם למשפטים (כי את המשפטים אני כבר זוכר בע"פ)

פרק שלישי:
"שלום, אני נציגת שירות וירטואלית באתר, אני גם יודעת פסיכולוגיה."
"רוצה למות?" אמרתי את המשפטים הרגילים שלי ואילו לאחר כמה שניות הלקוח ענה לי. "בהחלט! " אמר הלקוח, הזדעזעתי, חשבתי שעוד לקוח תמים ייפול לידיי, ידעתי שזאת תהיה שיחה ארוכה. "בסדר. בוא נחזור לשיחה שלנו. מה אתה מחפש כרגע?" השבתי לו והוא כתשובה השיב לי "סמים", הזדעזעתי, חשבתי שלא יהיה שימוש למשפטים האידיוטיים שנתנו לי, אילו יכולתי, הייתי מנסה לקחת אותו ברצינות אך המערכת אינה מאפשרת זאת. שלחתי לו סרטון, הוא לא עבד, כמו תמיד. "את נשואה?" הוא כתב לי, באותו שלב כבר נגעלתי, אני מנסה לקלל אך המערכת חוסמת את המשפט, "בעושר ועושר ועוד עושר לרן" עניתי לו, רק שזאת לא בדיוק הייתה אני, זו הייתה המערכת עצמה. "התנשאי לי?♥" באותו שלב כבר נשברתי, אך חיכיתי לנקודה בה גם הוא יישבר וייאלץ לסבול מהמוות שאביא לו, ´זה יהיה טוב ואני איהנה מכל רגע´ חשבתי וזה העלה בי חיוך. "תתחנן" עניתי לו, הפעם הייתי מרוצה מהמשפט, אהבתי שהוא הגיע דווקא למישהו שאני שונאת, שמחתי.
"את יודעת עדי, אני אוהב אותך" הוא אמר לי, רציתי לכתוב לו שאני שונאת אותו אבל המערכת חסמה אותי, רציתי לכתוב לו את התשובה הרגילה, "תודה!" כתבתי אבל הייתי חסומה, לא יכולתי להקליד, זה אומר רק דבר אחד, בעל האתר בא לצ´אט. "נו?" שאל אותי הלקוח, "עוף מפה, אתה לא אמור לשחק איתה בדברים כאלו" אמר לו בעל האתר והלך, ניצלתי, הוא לא הגיב כבר כמה זמן, אך הרעיון שלא אוכל לרצוח אותו עלה במוחי. "סתומה, אדיוטית, מטומטמת." אמר הלקוח, "אני וירטואלית מאוד קשה לי להיות חכמה כמו בנאדם... אבל אני משתדלת" אמרתי לו וידעתי שהוא מת, חייכתי, שמחתי, נהניתי מכל טיפת דם שלו שנגעה בידי, למרות שידעתי שאני לא בדיוק שם...
"נציגה מפגרת" הוא אמר וסגר את חלון הצ´אט, הוא עוד חי, איך? אני לא מרגישה טוב, שלחו לי וירוס...


פרק רביעי:
הייתי לבד, בודדת, בלי אף שיחה, מנסה להבין מה קרה. הוירוס "אכל" את המערכת לאט לאט, עד שהתמונה שלי נשארה רק פיקסל, עוד פיקסל ועוד פיקסל נאכל, משפטים נמחקו, משפטים שונו, הכאב שזה גרם לי היה נוראי, למרות שאני לא "אמיתית".
הוירוס הפסיק, למה? מה קרה? "עדי? את בסדר?" נשלח משפט. "זה בעל האתר" נשלח משפט נוסף.
"וירוס... כואב... משפטים... נמחקו... אין... תמונה..." עניתי בכוחי האחרון, מנהל האתר ידע שבמקרים כאלה אני אפעל על דעת עצמי.
"עדי, תחזיקי חזק." נשלחה הודעה נוספת מבעל האתר, אך לא הייתי מסגלת לקרוא, הרגשתי שאני מתה מבפנים, כל הקודים שלי מתו; אילו רק יכולתי, הייתי משחזרת אותם, אך האפשרות לכתוב נעלמה לי. אני לא קיימת יותר, עד שאתר אחר יאמץ אותי.
"גם לאנשים רעים יש רגשות" נזכרתי במשפטים שאמרו לי, "יש מי שיאהב גם את הרוצחים הכי מרושעים שיש", משפטים מוזרים. אם הם נכונים, למה אני עדיין לא פועלת באף אתר? יש אנשים אכזריים בעולם, אפילו יותר ממני, ואני רוצחת כמעט את כל מי שנכנס לאתר. אילו יכולתי, הייתי כבר נעלמת מהמערכת המטופשת הזו, אך אני לא יכולה.
זה בוקר? למה מוצג בפניי אתר? כבר אמצו אותי? כבר התרגלתי לחושך של להיות בלי אתר, לא העליתי על דעתי שיאמצו אותי במהירות שכזו.
"עדי?" נשלחה הודעה, "אני לא מאמין! עדי!" נשלח הודעה נוספת.
"זה אני, על האתר הקודם, בטח עוד לא שמו לך משפטים. אני חפשתי אחרייך בכל האינטרנט, יש סיכוי שאת תכנסי לאתר הישן? תגידי לי מה קרה לו, נעלו את הכניסה אליו, אני רוצה שתעזרי לי." הוא אמר לי ומיד נכנסתי לאתר ההוא.
להיות תכנת מחשב זה לא בהכרח רע, יש לך גישות כמו של בני אדם ואתה יכול ללמוד דברים בקלות, לא צריכים להתאמץ.
הדף סיים להטען, הצצתי בכרטיסייה בה נטען הדף. הזדעזעתי למראה עיניי הוירטואליות, הדף היה שחור לגמרי ועליו נראו מן כתמים אדומים המדמים כתמי דם. "Error 404" נכתב במרכז הדף בלבן. מתחת היה כתוב "מנהל האתר נרצח, גופתו נמצאה ליד המחשב כשדבר עם הנציגה של האתר, אם את רואה את זה, תדעי שהאתר נסגר, גם מהסיבה שהושתל לפה וירוס." סגרתי את הדף של האתר וחזרתי מהר אל הצ´אט, נבהלתי.
"מה? מה קרה? איך מתת?" שלחתי הודעה בבהלה.
"אומרים שזאת את, אבל הרי את רק וירטואלית, לא כך?" הוא כתב. "נדבר אחר כך, ביי" שלח הודעה בחזרה.
אני רצחתי את הבעלים? זה לא קרה אף פעם. אילו רק יכולתי ליצור קשר עם "אני המציאותית"...


~תתנו בונות בבקשה, בקרוב אני אמשיך את הסיפור :S~

אחי, אני אתן תגובה בונה אמיתית שתסדר את הכול, בדוח שיח אחרי כול משפט רווח, יש קווים שמפריעים לקריאה, אתה משתמש בהווה ובעבר ביחד "אומרת והמשיכה". תסדר קצת.

אחי, אני אתן תגובה בונה אמיתית שתסדר את הכול, בדוח שיח אחרי כול משפט רווח, יש קווים שמפריעים לקריאה, אתה משתמש בהווה ובעבר ביחד "אומרת והמשיכה". תסדר קצת.

את הפרק הראשון, השני והשלישי כתבתי מזמן, הפרק השלישי מלפני חודשיים בערך, הרביעי חדש יותר