''הזמן דוחק והניצולים לצערנו עוזבים את עולמנו''

''הזמן דוחק והניצולים לצערנו עוזבים את עולמנו''


על פי נתונים מ''מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל'' משנת 2016:
בארץ חיים כ-190 אלף ניצולים ובכל חודש כ-1,000 מהם הולכים לעולמם.
50% מניצולי השואה חיים בבדידות,
60% מוטרדים ממצבם הכלכלי,
מצבם של 50% מהם מוגדר רע,
שני שליש מתכם סובלים ממצוקה נפשית
וכ-43% חוששים שהשואה תחזור על עצמה שנית.






מבקר המדינה מתריע שהזמן הולך אוזל ובינתיים עשרות מיליונים שהוקצו לטובת הניצולים לא מומשו,
הבירוקרטיה מעכבת זכויות.
בזמן שניצולי השואה חיים בעוני משפיל, כספים רבים שהיו מיועדים אליהם כלל לא מנוצלים:
על אף החלטות הממשלה להרחיב את היקף שירותי הרווחה והחברה לניצולי השואה והתקציב
המיועד לכך, משרד הרווחה לא השלים את התוכנית ולא הביאה לאישור האוצר ולכן
הסכום שהממשלה הקצתה לשנים 2014-2015 (סכום של 60 מיליון שקלים)
כלל לא נוצל.
גם בשנת 2016, נוצלו רק כ-4.3 מיליון ש''ח מתוך תקציב של 40 מיליון שקלים.
משרד האוצר והממשלה מבטיחים לנו שנה אחר שנה שהם עושים הכל כדי לשפר
את מצבם של ניצולי השואה וכדי לסייע בשביל לממש את זכותם לחיות בכבוד- אך נראה שמלבד
הצהרות ודיבורים, מתחת לפני השטח לא קורים יותר מדיי דברים.

יוליוס בראון הוא ניצול שואה אשר גר בירושלים, אין לו ילדים וכל משפחתו נספתה בשואה כך שהוא חי לגמרי לבד.
בריאיון שלו לאחת הכתבות לגבי מצבם של ניצולי השואה אמר שלא פעם היו לו מחשבות אובדניות:
''אתה נזכר במה שהיה בעבר, כי זה חוזר לך כל פעם מחדש.
אתה אומר לעצמך בשביל מה אני צריך לחיות? בשביל מי? בוא נסיים את הסאגה הזאת ונתאבד.
ואז אני חושב מי יעזור לאחרים אם אלך? כי אני למעשה משתדל לעזור לאחרים.
בשביל זה אני חי.
כשאני לבד אני קצת בוכה ונכנס לדיכאון קטן, הדבר היחיד שיכול להרגיע אותי זו המוזיקה''.








אמנם בשנים האחרונות חל שיפור בנושא מתן הזכויות לניצולי השואה, אך עדיין ניצולי שואה רבים
נאלצים לחיות את שנותיהם האחרונות בבדידות ובעוני כבד-
כ-50,000 ניצולי שואה בישראל חיים בעוני, נתון מביש במיוחד.
המשפחות שלהם נרצחו בשואה, הם הצליחו לשרוד בתקופה הקשה ביותר בלי אוכל ובלי מים,
וכעת רבים מהם נאלצים להתמודד בעצמם עם הבדידות ועם המצב הכלכלי הקשה
עד כדי כך שרבים מהם צריכים להחליט אם לקנות תרופות, או לקנות אוכל-
כי אי אפשר גם וגם.
בכל יום נפטרים כ-40 ניצולי שואה בתחושת אכזבה, כעס ועלבון בגלל היחס שמקבלים מצד הממשלה.
עברו 72 שנים מאז שהסתיימה מלחמת העולם השנייה,
ועדיין ניצולי השואה חיים בתנאים מחפירים מתחת לכל ביקורת.
אחרי כל מה שעברו, היחס המשפיל שהם מקבלים הוא לא היחס שמגיע להם, ולא נותר לנו הרבה זמן כדי לתקן אותו.



לדיון, מה אתם חושבים על היחס כלפי ניצולי השואה בישראל?
איך אתם חושבים שניתן לשפר אותו?