הקדמה
לא כתבתי מלא זמן סיפור וממש התגעגעתי לכתוב אחד של פוקימון (בפורום הקודם שהייתי בוא זה היה חרוש).
פרק 1
עבר שבוע מאז יום הכליאה שלי פה, בכלא.
אינני יכול לסבול את זה יותר, כל שניה שעוברת מחלישה אותי יותר, מעציבה ומכעיסה אותי יותר.
הם הפרידו ביננו, כל אחד בתא אחר, כל תא מחניק וצפוף.
הייתי משתגע פה מחוסר מעש אך למזלי מצאתי את הספר הזה שבו אני כותב לכם עכשיו.
השלטון שלו לא יחזיק לנצח, מישהו יצליח לתפוס אותו מתישהו אבל אני לא בטוח אם אני אצליח לשרוד עד אז, לכן אני כותב לכם את היומן הזה, בכדי שאם תמצאו אותו תדעו בדיוק מה קרה, את העבר.
אם היומן יגיע לידיו זה הסוף שלי, לכן אני מעדיף לספר לכם שם בדוי כמו טל, או מורגן במקום שמי האמיתי, שהוא זיו.
הכל התחיל ביום ההולדת ה10 שלי ושל אחותי התאומה, שגם לה אתן שם בדוי כמו לילך או ניצה בזמן ששמה הוא הראל.
הראל חושבת שהיא אחותי הגדולה, זה ממש לא נכון! 2 שניות לא אומרות כלום! אפילו שאלו היו 3 שניות.. אולי זה כן אומר משהו? טוב, בחזרה לנושא.
אני והראל היינו אמורים לקבל פוקימון התחלתי מפרופסור אוק, הבעיה הייתה שאבינו לא היה בבית ולא היה מי שיקח אותנו מהאי סיניבר, שם ביתנו, לעיר פאלט, ששם המעבדה של הפרופסור אוק.
אמא שלנו, בילדותה, תפסה רק פוקימונים שהתידדו איתה, לכן המבחר לא היה כזה גדול.
יש לה זובאט, רטטה, זובאט, רטטה, זובאט, רטטה, זובאט ונחשו מי האחרון? לפרס.
אז כפי שאמרתי לאמא שלי לא היה פוקימון שיכול לחצות מים ולהעביר אותנו לצד השני.
אבל אני לא וויתרתי, אמרתי להראל "בטח יש משהו שאפשר לעשות", "ברור שיש אח קטן" היא אמרה והסתכלה על קופת הטפיג שלי.
"אל תשברי אותו!" אמרתי, "זוז כבר אח קטן" היא אמרה, דחפה אותי אחורה, לקחה את הקופה ושברה אותה.
קנינו כרטיס להפלגה לפאלט בספינה, נפרדנו מאמא שלנו והפלגנו.
אני ואחותי נפרדנו בספינה הזאת, גם כי היא רצתה ללכת לספא וגם כי היא נודניקית.
לאחר כמה זמן ראיתי קרחון מול הספינה, רצתי אל הנהג של הספינה אבל לא נתנו לי להכנס אליו, ניסיתי להסביר את הבעיה לשומרים אבל כלום לא עזר!
התחלתי להגיד את זה לכולם אבל אף אחד לא הקשיב, לבסוף קפצתי מהספינה, לא רציתי לטבוע, ושחיתי אל אחת האבנים שבצדדים.
כשהסתכלתי על הספינה, היא עשתה עיקוף מסביב לקרחון ועקפה אותו.
הכל טוב ויפה בשבילהם אבל אני בלב הים, במקום בלי אף אחד, תקוע על אבן...
פוקימונים פראיים
אין
פוקימונים של מאמנים
של אמא של זיו והראל
![[Image: 041.gif]](http://www.psypokes.com/dex/picdex/xy_animated/front/041.gif)
זובאט (ארבעה), ![[Image: latest?cb=20140201150841]](http://vignette1.wikia.nocookie.net/pokemon/images/6/6e/Rattata_XY.gif/revision/latest?cb=20140201150841)
רטטה (שלושה), ![[Image: lapras.gif]](http://play.pokemonshowdown.com/sprites/xyani/lapras.gif)
לפרס.
לא כתבתי מלא זמן סיפור וממש התגעגעתי לכתוב אחד של פוקימון (בפורום הקודם שהייתי בוא זה היה חרוש).
פרק 1
עבר שבוע מאז יום הכליאה שלי פה, בכלא.
אינני יכול לסבול את זה יותר, כל שניה שעוברת מחלישה אותי יותר, מעציבה ומכעיסה אותי יותר.
הם הפרידו ביננו, כל אחד בתא אחר, כל תא מחניק וצפוף.
הייתי משתגע פה מחוסר מעש אך למזלי מצאתי את הספר הזה שבו אני כותב לכם עכשיו.
השלטון שלו לא יחזיק לנצח, מישהו יצליח לתפוס אותו מתישהו אבל אני לא בטוח אם אני אצליח לשרוד עד אז, לכן אני כותב לכם את היומן הזה, בכדי שאם תמצאו אותו תדעו בדיוק מה קרה, את העבר.
אם היומן יגיע לידיו זה הסוף שלי, לכן אני מעדיף לספר לכם שם בדוי כמו טל, או מורגן במקום שמי האמיתי, שהוא זיו.
הכל התחיל ביום ההולדת ה10 שלי ושל אחותי התאומה, שגם לה אתן שם בדוי כמו לילך או ניצה בזמן ששמה הוא הראל.
הראל חושבת שהיא אחותי הגדולה, זה ממש לא נכון! 2 שניות לא אומרות כלום! אפילו שאלו היו 3 שניות.. אולי זה כן אומר משהו? טוב, בחזרה לנושא.
אני והראל היינו אמורים לקבל פוקימון התחלתי מפרופסור אוק, הבעיה הייתה שאבינו לא היה בבית ולא היה מי שיקח אותנו מהאי סיניבר, שם ביתנו, לעיר פאלט, ששם המעבדה של הפרופסור אוק.
אמא שלנו, בילדותה, תפסה רק פוקימונים שהתידדו איתה, לכן המבחר לא היה כזה גדול.
יש לה זובאט, רטטה, זובאט, רטטה, זובאט, רטטה, זובאט ונחשו מי האחרון? לפרס.
אז כפי שאמרתי לאמא שלי לא היה פוקימון שיכול לחצות מים ולהעביר אותנו לצד השני.
אבל אני לא וויתרתי, אמרתי להראל "בטח יש משהו שאפשר לעשות", "ברור שיש אח קטן" היא אמרה והסתכלה על קופת הטפיג שלי.
"אל תשברי אותו!" אמרתי, "זוז כבר אח קטן" היא אמרה, דחפה אותי אחורה, לקחה את הקופה ושברה אותה.
קנינו כרטיס להפלגה לפאלט בספינה, נפרדנו מאמא שלנו והפלגנו.
אני ואחותי נפרדנו בספינה הזאת, גם כי היא רצתה ללכת לספא וגם כי היא נודניקית.
לאחר כמה זמן ראיתי קרחון מול הספינה, רצתי אל הנהג של הספינה אבל לא נתנו לי להכנס אליו, ניסיתי להסביר את הבעיה לשומרים אבל כלום לא עזר!
התחלתי להגיד את זה לכולם אבל אף אחד לא הקשיב, לבסוף קפצתי מהספינה, לא רציתי לטבוע, ושחיתי אל אחת האבנים שבצדדים.
כשהסתכלתי על הספינה, היא עשתה עיקוף מסביב לקרחון ועקפה אותו.
הכל טוב ויפה בשבילהם אבל אני בלב הים, במקום בלי אף אחד, תקוע על אבן...
פוקימונים פראיים
אין
פוקימונים של מאמנים
של אמא של זיו והראל
זובאט (ארבעה), רטטה (שלושה), לפרס.
