היי. קוראים לי אקווה. כן,זה שם נדיר,אני יודעת,אולי אפילו קצת מוזר. אני לא יודעת למה ההורים שלי קראו לי ככה,הם אמרו שנולדתי יפה בצורה נדירה,עם עיניים בצבע תכלת-אקווה ובגלל זה כנראה הם קראו לי ככה. מצד שני,אולי הם פשוט אהבו את השם הזה,ורצו שם נדיר לילדה הנדירה שלהם. מגיל קטן היו לי חברים דמיוניים. אני זוכרת שכבר בגיל 5 התחילו להיות לי 5 חברים דמיוניים:לואיז,מרלין,אדוארד,ג'ורג' וניק. תמיד אהבתי לשחק איתם,ובגן הייתי מספרת עליהם לחברים שלי,ולפעמים מדברת עליהם גם עם הגננות שלי. כמובן שההורים שלי והגננות לא האמינו שהם קיימים,אבל בשבילי הם תמיד היו. הגעתי לגיל 8,כיתה ג'. עדיין המשכתי לשחק ולדבר עם החברים הדמיוניים שלי. ההורים שלי חשבו שאני עוד ילדה קטנה,שזה טבעי שעדיין יהיו לי חברים דמיוניים. לאחר כמה שנים,התחלתי לעסוק בדברים על טבעיים,וחקרתי את כל האינטרנט על זה. אפילו התייעצתי על זה עם אנשים שמבינים בנושאים האלה. מה לא עשיתי? סיאנס,משחק החצות,מחבואים לבד,מאמרים על בתים שנרדפו ע''י רוחות ושדים,עד שיום אחד,הגעתי לדף באינטרנט שנקרא ''איך ליצור טולפה''.
להמשיך?
להמשיך?
, אגב אשמח אם זה יהיה יותר ארוך .
